ר"ן על נדרים ס״ד ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« ר"ן על נדרים ס״ד ע״ב:ה׳ ר"ן על נדרים ס״ה ע״א:א׳ »

1 נדרים פתח ↗

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים — חָשׁוּב כְּמֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״. וְתַנְיָא, אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִין מֵת: עָנִי, וּמְצוֹרָע, וְסוֹמֵא, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים. עָנִי — דִּכְתִיב: ״כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים״. מְצוֹרָע — דִּכְתִיב: ״אַל נָא תְהִי כַּמֵּת״. וְסוֹמֵא — דִּכְתִיב: ״בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם״. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים — דִּכְתִיב: ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״.

2 אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים פתח ↗

ודבר זה מדברי תורה שהמופלא הסמוך לאיש הקדשו ונדרו נדר כו'. הנה שיטת רבינו כאן ובפירוש המשנה דעתו להיפך דאף אם לא הביאו שתי שערות נדריהם קיימין מה"ת אף אם אינן יודעין להפלות ושיטתו כבה"ג הובא שיטתו בשב שמעתתא שמעתתא ה'. ותמוה מאוד מהא דמקשי רב המנונא ור' זירא ממשנה וברייתא אי דלא אייתי ש"ש קטן הוא כו', והנראה דרב כהנא ושמואל סברי מופלא סמוך לאיש מדרבנן וקראי אסמכתא נינהו דאינהו רבנן דבבלאי, ור"ל ור"י דאינהו רבנן דמערבא סברי דהוי דאורייתא וקראי דרשות גמורות נינהו, וא"כ למ"ד דהוי דרבנן א"א שרבנן יתקנו דבן י"ג שלא הביא ש"ש דבאינו יודע להפלות היה נדרו נדר דבלא זה הוי נדרו ספק נדר דאורייתא דהא חוששין שמא נשרו משום חזקה דרבא ומהיכי תיתי יתקנו חכמים דאף לפי הצד דקטנים הן ג"כ נדרן נדר אתמהה. וזה אין לומר דכוונת המשנה משום דאמרינן שמא נשרו דמשמעות המשנה מתורת ודאי הוי נדרן נדר ונפ"מ לנדר על תנאי אם לא הבאתי ש"ש. אבל להנך דאמרי דמופלא הסמוך לאיש הוי מה"ת א"ש דרשת הספרי כפשוטו כיון דהגיע לשנות גדלות אז גלי קרא דכגדול הוא לענין נדרים והני אמוראי רב המנונא ור"ז בשיטת רב כהנא ושמואל קאו דסברי דמופלא הוי דרבנן וקראי אסמכתא. וסמוכין לשיטת רבינו מהא דקאמר הגמ' למאי הלכתא אי לנדרים לאו כלפני זמן דמיא ולאו כלאחר זמן דמיא, וע"כ בלא הביא ב"ש ג"כ דינו הוי כשנת שנים עשרה גופא. ולומר דמשום דלאחר זמן חיישינן שמא נשרו לא מסתבר לומר במילתא דפליגי לקמן רב פפא ורב פפי בפשיטות כ"כ, אבל לשיטת רבינו א"ש טובא דאף אם לא הביא ב"ש נדרו נדר אף אם אינו יודע להפלות א"כ לא דמי לאחר זמנו ופשוט. אמנם גם לשיטת התוס' א"ש דהטעם דלוקין על נדרי מופלא סמוך לאיש דחזקה שהביא ש"ש כמוש"כ לקמן דף מ"ו ע"ב ד"ה ר' יוחנן, וכיון שהגיעו לכלל שנים ולא הביאו למ"ד דאין חוששין שמא נשרו שוב אין כאן חזקה דרבא ושוב אין לוקין על נדרם, דאף אם יודע להפלות מנא לן שיביא בסמוך ש"ש, וא"כ א"ש מה דאמר אי לנדרים לאו לפני זמן ולאו לאחר זמן דמיא דלאחר זמן אין לוקין על נדרו אף אם יודע להפלות כשלא הביא ש"ש ודוק: ובהא דאמרינן בודקין כל שתים עשרה למה לי סד"א הואיל ואמר מר ל' יום בשנה חשובין שנה היכי דבדקנו שלשים ולא ידעה להפלות אימא תו לא ליבדוק קמ"ל, ורבינו בהלכה ב' כתב דהיכי דבדקנו שלשים וחזינן דיודע להפלות אימא תו לא ליבדוק קמ"ל, וטעמו דטעמא של הגמ' לא אתיא רק למ"ד מופלא הסמוך לאיש דרבנן, דסד"א כיון דשלשים יום קמאי אינו יודע להפלות תו לא החמירו חכמים בנדרים דיליה וא"צ בדיקה ונדריו אינו כלום, אבל לפום מה דקיי"ל מופלא הסמוך לאיש דאורייתא א"כ פשיטא דרוב ימים יודיעו חכמה ואיך לא נצריך בדיקה דילמא השתא הוא דאתחכם ויודע להפלות והוי ממש ספיקא דאורייתא ומאי קמ"ל. לכן אמר אם בדקנו שלשים וחזינן דיודע להפלות אימא תו נסמוך אחזקה דבטח כל כמה דמוסיף ימים חכים טפי קמ"ל דבעי בדיקה, וזה לא יתכן רק אם הוי דאורייתא שפיר קמ"ל שאין אדם לוקה ע"י נדרו רק אם בדקינין ליה אחר נדרו ויודע להפלות, אבל למ"ד מופלא סמוך לאיש הוי דרבנן א"כ לא אמרו חכמים רק להחמיר ואיך קאמר דבעי בדיקה דסד"א כיון דאיהו יודע בשלשים יום קמאי תו לא בעי בדיקה קמ"ל דבעי ותימא אטו להחמיר מיבעי בדיקה אם יודע בשלשים יום קמאי ולא החמירו חכמים רק באופן דנבדוק אותו כל השנה שמא אתמול הוא דידע והשתא דאשתכח מניה, לכן גמרא דילן אזלא בשיטת רבנן דבבלאי ולכך כיון דמופלא הסמוך לאיש הוי דרבנן אמרה הגמ' בכה"ג. ורבינו לפום מה דקיי"ל כתב באופן אחר. אמנם גירסתו בגמ' היה כמו שלפנינו כמפורש בפיהמ"ש ודוק: והנני לגלות אשר עם לבבי, דהגמרא קאמר טעמא דרבי ורשב"א, דטעמא דרבי מקרא דבינה יתירה נתנה בנשים וטעמא דרשב"א מתוך שמצוי בבית הספר. ויפלא מאוד בעיני כל מעיין דפליגי אם י"ג נעשה גדול או י"ב וכן בנקיבה דבר שכל גופי תורה תלוין בו מלקות ומיתה וקרבן קדושין וחליצה גיטין וכיו"ב, בענינים התלוים בהמצאות אנושית והשתדלות בלילך לבית הספר, הלא כל בקי בתלמוד יודע דקטן ענינו מה שאינו מוליד שנאמר ואיש כי יזיד וקטנה ענינה מה שאינה יולדת ובנים הן כסימנים, ועיין מש"כ הר"י בתוס' פ"ק דיבמות, וידוע לחכמי הטבע כי הנקיבה לרוב הליחות שבה נגמרו עניניה קודם מה שראוי לביאה וכן גדלותה, והביא זה הראב"ע בפירושיו, וכן איתא בסנהדרין דף ס"ט דילמא תרווייהו בט' אוליד ובת שבע אולידה בשית משום דאתתא בריא וע"ש ברש"י וא"כ אטו פליגי בטבע ההולדה וטפי הוה להו לתלויי בזה ענין השנים. ויודע האמת יודע כי נצטערתי ע"ז. אכן ד"ת עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, דרב חסדא דאמר כאן טעמא דרבי וראב"ש איהו סובר בסנהדרין ריש פרק בן סורר ומורה דקטן מוליד יעו"ש, א"כ א"ש מה דתלי פלוגתייהו בהך דדעת ובינה, אבל לפום מה דקיי"ל תמן דקטן אינו מוליד וכי יזיד איש איש מזיד כו' וכן קטן א"צ לחזר אחריו אם יש לו גואלים א"כ זה ידוע דבזה תליא הגדלות והקטנות ובמאי פליגי ראב"ש ורבי. ע"ז נראה דלפ"ז פלוגתתם ענין אחר לא כמו שפירש רב חסדא לפי שיטתו, רק דבהא כו"ע מודו דבן י"ג שנה הוא גדול בקטן ובת י"ב בקטנה, אך במופלא הסמוך לאיש ורק לענין נדרים דגלי רחמנא דיודע להפלות במין נדריו קיימין בזה לחודא פליגי דדא באובנתא דליבא תליא שדעת בן י"ב חשובה דיעה גמורה ויודע להפליא קרינא ביה. ולפ"ז סבר רבי דבינה יתירה יש בה ולכך שנת הנקיבה קודם לגדלותה לענין נדרים היינו ששנת י"ב בודקין וכי נעשית בת י"ב אז נדריה קיימין, ור' אלעזר ב"ש נהי דלענין שנות הגדלות להתחייב מלקות ולשאר דיני תורה מודה כי כשמביאין שערות נתהווה הנקיבה גדולה בת י"ב ויום אחד והתינוק ליום י"ג ויום אחד אבל לענין נדרים סבר דנקיבה בודקין כל שנת י"ג ובת י"ג ויום אחד נדריה קיימין ובזכר כל שנת י"ב בודקין וכי נעשה י"ב ויום אחד נדרו קיים, ונחזי דלזה מוכח כשיטת רבינו דמה דמרבינן מקרא מאיש כי יפליא דמרבה בן י"ג ויום אחד שאעפ"י שאינו יודע להפלות דבריו קיימין הוא אף בלא הביא ש"ש דאל"כ איך אמר ראב"ש בתינוקת דבודקין שנת י"ג הא כבר גדולה היא ונדריה קיימין אף בא"י להפלות דבזה לא פליג, וע"כ כשלא הביאה שתי שערות, א"כ אז תאמר בתינוק דנדריו קיימין אף באינו יודע להפלות משום דסתם תינוק יודע להפלות בזמן זה לכן כללן רחמנא בסוג אחד לענין נדרים וכן בתינוקת שהיא בת י"ג ויום אחד נדריה קיימין אף באינה יודעת להפלות בלא הביאה שתי שערות ודוק. ואין לומר דרבי לטעמו דסבר בנזיר דף כ"ט מופלא הסמוך לאיש דרבנן וא"כ ע"כ נדריו קיימין בהביא שתי שערות, דמה"ת יתקנו חכמים דהא בלא"ה חיישינן שמא נשרו וכמו שנתבאר בס"ד, וא"כ מוכרח לומר דמופלא הסמוך לאיש הוי השנה קודם זמן הגדלות בין בזכר בין בנקיבה, דנקיבה אם הביאה ש"ש בשנת י"ב היא גדולה ואיך נדריה נבדקין. אולם המעיין בנזיר יראה דאינו מוכרח לומר דרבי סבר דמופלא הסמוך לאיש דהוי דרבנן רק דסבר הלכה בנזיר וכ"ז שהוא קטן לעונשין אביו מדירו ודלא כמוש"כ תוס' תמן בד"ה ואע"ג כו' וכן פוסק רבינו הלכה בנזיר ועד שיביא ש"ש מדירו ומופלא וכו' הואי דאורייתא ועיין לח"מ פ"ב דנזירות. ולענ"ד דרבינו מפרש רבי סבר מופלא וכו' דרבנן ואתיא דאורייתא ודחיא דרבנן היינו דסבר דלא כרב הונא דאמר הקדיש ואכל לוקה כיון דעליו אין איסור דבל יחל כו' שוב נזירות אביו אהני טפי וריב"י סבר דהקטן לוקה על הקדשו א"כ הוי ממש כגדול לענין נזירות ודוק: עוד סמוכין לשיטת רבינו מהא דאמרינן לקמן דף מ"ו הקדיש הוא ואכלו אחרים ומוקי בכה"ג הך דקתני לאיסור בל יחל יעו"ש, והנה הא התראת ספק הוא ולא שמה התראה כמו שהקשו התוס' לקמן ומה שתירצו משום דרוב מביאין ב' שערות בזמנן דהיינו בני י"ג שנה ויום אחד קשה ע"ז דהתוספות הקשו בגיטין דף ל"ג אמאי לקי אנזירות אם שתה הלא התראת ספק הוא שמא ישאל על נזירותו ותירצו משום דאוקמי אחזקתיה ואזלינן בתר רובא דאין נשאלין יעו"ש א"כ הכא תצרף תרי מיעוטי חד מיעוט דאין מביאין ב"ש בזמנן וחד מיעוט דהוא נשאל על נדרו וא"כ איך המודר לוקה ולא שייך כאן מה שתירצתי תמן משום דהתיר עצמו למלקות תו לא חיישינן שמא ישאל, ויהיה זה תלוי במה שהארכתי בחידושי ברכות דף נ"ג גבי סמוך מיעוטא דלגמר יעו"ש אם אמרינן סמוך שני מיעוטים להדדי והוי פלגא ופלגא. ולפי שיטת רבינו א"ש דאף אם לא יביא ב"ש בכ"ז הוה נדרו נדר מן התורה, אולם דא תליא בפלוגתא דרבא ורבינא בשבועות דף כ"ח גבי אכלה כולה אם נשאלין עלי' ובלא זה הוא תלוי בגדר חזקה דמסתמא לא ישאל על נדרו ולא שייך כאן מיעוט אע"ג דגוף סברתם צ"ע דבירושלמי ר"א אמר ומייתי ליה הר"ן נדרים דף ס"ד התהות מצויה בכ"ז לפי שיטת רבינו מחוור: שוב התבוננתי כי בשיטת רבינו יתפשט קמט אחד במה ששנינו קדושין דף ס"ג בני זה בן י"ג שנה ויום אחד בתי זו בת י"ב שנה ויום אחד נאמן לנדרים ולחרמים ולהקדשות ולערכים אבל לא למכות בלא התרו בו ולעונשים בהתרו בו תוספות. ונתקשו בזה רש"י ותוס' דהא כי מייתי שערות בטח שהוא גדול ומהימן האב דרובא לא מייתי ש"ש עד דגדלי ויע"ש ברא"ש שנדחקו בזה, ובפרט לפי שיטת הרא"ש תמן דאף כי אנו רואים בו עכשיו סימנין ועדים יעידו שכשנדר היה בן י"ג עדיין לא סמכינן אחזקה דרבא ולמימר דאייתי משעה שנעשה בן י"ג, וע"כ מיירי כשמעיד שזה כבר היה בן י"ג והביא ש"ש. וא"כ הו"ל למינקט בני זה גדול יעו"ש ברא"ש, ולפי שיטת רבינו א"ש דמיירי שהם לא הביאו ש"ש ואפ"ה נאמנין לנדרים כו' שנדרן נדר מה"ת אף אם אינם יודעים להפלות, אבל לא למכות ולעונשין היינו אם הקדישו הן ואכלו אחרים אינן נענשין ע"ז דלעונשין אינו נאמן והוי ממש חדא בקתא עם הך ברייתא דתנא לעיל בני זה בן תשע שנים ויום אחד כו' נאמן לקרבן אבל לא למכות ולעונשין כו' דע"כ על מלקות להלקות אחרים קאי, כן הכא מיירי להלקות אחרים. ובזה יתיישב שפיר מה דלא נקיט נאמן לנדרים כו' ולקרבן כמו דתנא לעיל, היינו משום דעל הקדש ונדרי קטן אינו חייב קרבן אחר האוכלו כמו דממעט מוזה הדבר כו' ולא לקרבן ונכון:

6 אלא אמר ריש לקיש שירדו מנכסיהם - והכי מפרשי ליה רבנן להאי קרא דכי מתו:

7 ארבעה חשובים כמת - כבר פרשתי בפ"ק דף ז: ד"ה שנא' מנלן דירדו מנכסיהם טפי מחד מהנך ארבעה: ירושלמי ועוני לאו נולד הוא אמר רבי זעירא העניות מצויה ותהות לאו נולד הוא אמר רבי אילא התהות מצויה:

« ר"ן על נדרים ס״ד ע״ב:ה׳ ר"ן על נדרים ס״ה ע״א:א׳ »